היסטוריה של אתגר: הזכות לחינוך
מללה יוספאזאי נולד בשנת 1997 במינגורה (פקיסטן), ובאוקטובר 2014, בגיל 17, הוא קיבל את פרס נובל לשלום והפך לאדם הצעיר ביותר שזכה בפרס זה בכל אחת מהקטגוריות שלו לאורך ההיסטוריה.
בתחילת 2009, כאשר היא עדיין לא היתה בת 12, מללה החלה לכתוב בלוג ב- BBC, בשפה האורדו, תחת שם בדוי גול מקאי. בסיפוריו סיפר את סיפור חייו תחת שלטונו של טריקאן טליבאן פקיסטן, ארגון טרור הקשור לטליבאן, שניסה להשתלט על עמק נהר סואט. בתי-הספר הפרטיים נצטוו לסגור את צו הטליבאן היא אסרה גם על חינוך הבנות. הם ניסו לכפות את הפרשנות שלהם לשריעה והרסו כ -150 בתי ספר בשנה האחרונה.
מללה המשיכה לכתוב על הבלוג הזה והיתה ידועה יותר ויותר בזכות ההגנה התוססת שלה על זכויות האזרח. אבל השקתו הסופית היתה בקיץ של אותה שנה, 2009 עם הסרט התיעודי "מחלקה של החינוך הנשי", בבימויו של אדם אליק ואירפן אשארף, מהניו יורק טיימס, שהראו את חייה של מללה ואביה, זיאדין יוספאזאי, וכיצד החינוך של נשים היה כמעט בלתי אפשרי באותם מקומות.
ב -9 באוקטובר 2012 היתה מללה קורבן להתקפה במינגורה על-ידי חייל TTP. האיש הזה, לאחר שעלה על הרכב ששימש אוטובוס בית ספר, ירה בו שוב ושוב באקדח וכדורים פגעו בגולגולתו ובצווארו.
דובר TTP Ahsanullah Ehsan אמרו שהם ינסו להרוג אותה שוב. ההתקפה יצרה מיד גינוי בינלאומי, ובמשך 15 ימים הועברה לבית החולים קווין אליזבת בבירמינגהם שבבריטניה, כדי להמשיך בהחלמתה, שם היא נאלצה להמשיך בשיקום ועברה ניתוח שחזור.
לאחר השתלת צלחת טיטניום ומכשיר שמיעה, חזרה מללה לשיעורים בבית הספר התיכון הבריטי בבירמינגהם: "חוזרים לבית הספר משמחים אותי מאוד". החלום שלי הוא שכל ילד בעולם יכול ללכת לבית הספר כי זו זכות היסוד שלך ", אמר בהודעה לעיתונות.
מללה Yousafzai הפך לסמל איקוני של זכות אוניברסלית לבנות לחינוך. עם מאמציה ואומץ ליבה, היא הפכה לדוברת מובילה לזכויות הנשים. "הוא הוכיח בדוגמה שלו, בנסיבות הכי מסוכנות, שילדים ואנשים צעירים יכולים גם לתרום לשיפור המצב שלהם", נכתב בהודעת הוועדה שהעניקה את פרס נובל.
בזכרונותיו אני מללה: הנערה שעמדה לחינוך ונורתה על ידי הטליבאן הוא מספר איך התחיל כל הסיפור שעשה אותו מפורסם.
הוא יודע שהוא הפך לסמל עולמי, והוא יודע שמחבלים פוחדים מפחד מהילדה יותר מאשר מהצבא.
כדי לשפר את העולם בו אנו חיים, חינוך ואומץ הם גורמים מכריעים באמת. העדות הנועזת של הבלוגרית הפקיסטאנית הצעירה, שאינה מוכרת לכולם, הפכה לקריאה אוניברסלית על זכויותיה. נערה מאחד האזורים הנטושים ביותר בעולם משיגה, בנחישותה ובאומץ לביה, את כל הברבריות שהפחידה את הארץ.
יש ביטוי שאף פעם לא מתעייף: "ילד, מורה, ספר, עט יכול לשנות את העולם". הוא מכריז עליו בעגלגלות, בין מתריס ואסיר תודה. הדוגמה שלו מדברת אלינו על אומץ ומודיעין, על תרבות ונחישות, על כוחן של המילים וההיגיון כנגד החולשה המוחלטת של חוסר היגיון.
