הסיכון של הונאה עצמית: בורח מהמציאות
הביוגרפים שלו מספרים כי עד להתאבדותו, תחת שלטונו של ברלין ב- 30 באפריל 1945, עבר אדולף היטלר תהליך הדרגתי של בריחה מהמציאות, צורך מתמיד לרמות עצמית ולקבלת חדשות טובות. בייחוד לאחר כניסת ארצות-הברית למלחמה, נכנס היטלר יותר ויותר אל עולם של בדיון שיצר בעצמו.
ללא ספק היה לו אבל הוא העדיף לרמות את עצמו, ואת הונאה שלו הוביל אותו להימלט המציאות בצורה מפתיעה. למעשה, באמצע חודש אפריל 1945, כשהטנקים של מרשל ז'וקוב כבר היו במרחק של קילומטרים ספורים משער ברנדנבורג, צעק היטלר על המטכ"ל שלו, בתוך מחסה-המחתרת שלהם, שהרוסים יסבלו תבוסה עקובה מדם לפני שערי ברלין.
היסטוריונים כמו יו טרבור-רופר ואיאן קרשו מנתחים בפירוט את התהליך שבו היטלר, שהורעל בניצחונותיו, הסתיים בסופו של דבר ולוותר על כל סימני הדיפלומטיה והמודיעין. אין זה אפשרי כי עבודתה של התעמולה הנאצית תשנה בצורה כזאת את נתוני היטלר עצמו עד כדי כך שיגרום לו להאמין שתבוסותיו היו ניצחונות. אבל העובדה הבלתי ניתנת לערעור היא, שחמישה ימים לפני מותו, מוקף מפות מבצעיות בלתי מציאותיות יותר, הוא רשם בוודאות רבה את הגנרלים שלו את הטריקים הבלתי סבירים שגרמו לו לקוות לניצחון סופי.
הקריאה של עדויות היסטוריות אלה - עברו למעלה מחמישים שנה, ויש מספיק מסמכים מנוגדים היטב שמאפשרים לדעת מיד אחר רגע מה שקרה - נותן לנו דוגמה מדהימה וקיצונית לאופן שבו אדם יכול להסתגר בעולם משלך, עד שתעבור לחלוטין לתחום הדמיוני. אותה אפיזודה עצובה וטרגית בהיסטוריה של המאה העשרים התאפיינה בהונאה העצמית של שלילת קיומם של עקרונות מוסריים נעלים שמגבילים את כוחם ואת השאיפה להשגת מטרותיהם הבלתי מוסריות, ויכולה לעצור אותנו לרגע ולדבר על הסכנה הגדולה של הונאה עצמית, אשר, במידות שונות, רודף את כולנו בדברים קטנים של האירועים הרגילים של כל יום.
בן אדם, להיות מוכה על ידי מצוקה, הוא מתפתה לעתים קרובות לברוח. עם זאת, כל החיים הם בקושי נשלט אם אין כל מאמץ מתמיד להיות מחובר למציאות, אם או להישאר על המשמר מפני שקר, או מול הפיתוי של פנטזיה כאשר הציג כמו נרקו כדי להתחמק מהמציאות קשה לנו לקבל.
הפיתוי של הבלתי מציאותי הוא קבוע, וקבוע חייב להיות המאבק נגדו. אחרת, כאשר מחליטים מה לעשות, לא נוכל להתמודד באומץ עם המציאות של הדברים כדי לאמוד את הנוחות האמיתית שלהם, אבל אנחנו נופל לתוך איזשהו אסקפיזם, לברוח מהמציאות או מעצמנו. האסקפיסט מחפש דרכים להימלט מן הבעיות. זה לא פותר אותם, זה מתחמק. עמוק בפנים, הוא חושש מהמציאות. ואם הבעיה לא תיעלם, זה יהיה הוא שנעלם.
ה הונאה עצמית זה יכול להתרחש בצורות מגוונות מאוד. יש אנשים, למשל, שנופלים בה כי הם זקוקים להפגנות של שבחים ואישור. הרגישות שלו לחנופה, לרצף "אתה צודק" בלי זה, עושה לפרוס סביבו servilismos מסוגל אידיוט מישהו. הם אנשים קשים להתרשל, כי הם דורשים כי הם אחריו, שהם שוכבים איתם, ובסופו של דבר מסבך אחרים בשקרים שלהם. הם טרף קל לחניפים, שמטפלים בהם כרצונם, ולמרות שלפעמים הם מבחינים בכך שזה פארסה, זה בדרך כלל לא מספיק כדי לצאת מזה.
את האמת, ובמיוחד את האמת המוסרית, אין לקבל כמגבלה שרירותית לפעול ללא בני אדם, אלא להיפך, כאור משחרר המאפשר אוריינטציה טובה להחלטותיו. קבלת האמת מובילה את האדם להתפתחותו המלאה.
במקום זאת, להימנע מן האמת או לסרב לקבל אותה, גורם לאדם לפגוע בעצמך, וכמעט תמיד על אחרים. האמת היא ידידנו הטוב והחכם ביותר, תמיד מוכן ומזומן לבוא לעזרתנו. נכון שלפעמים האמת אינה מתבטאת בבהירות, אך עלינו לעשות מאמץ כדי שלא יתברר שחוסר הבהירות הזה מתרחש רק בחשיבתנו, שעדיין לא דחפנו בה את החיפוש אחר האמת.
