שמחת החיים והפדגוגיה של פליאה
"הפדגוגיה של פליאה" היה הכותרת של המאמר כי כל כך הרשים אותי לפני כמה שבועות. כמה חשוב לדעת איך להיות מופתע בצורה נכונה ו כראוי! למעשה, כדי להיות מופתע על הגוף שלך ואת התנועות שלו, לנשום ולהביט, לחיות! ומי לא יודע איך לעשות את זה, כמה אבוד!
כדי להיות מופתע הוא לתת חשיבות, ערך, להיות מודעים למשהו יוצא דופן. וזה לא משנה שזה על יוצא דופן במהלך הרגיל.
מי שיודע איך להיות מופתע ללמוד לקחת את הדופק של חייהם שלהם, לגלות את עצמם עשירים החיים, עם חיך יפה לאירועים וחוויות. והתוצאה היא שמחה, שמחה והומור טוב שכמו כמעט כל הטובין לא באים לבד. כאשר אנו יודעים כיצד להיות מופתע, מנגנון פסיכולוגי של משוב הוא הקים, שדרכו שמחה של החיים פותחת את הדלתות של ערוצים חדשים של אושר והפתעה.
עיקרון אנתרופולוגי גדול מלמד כי בדיוק כמו שמחה ושמחה להגדיל כאשר הם משותפים, כאב ויגון מצטמצמים כאשר מועברים. כפי שצוין על ידי פיתגורס "אם אתה רוצה להכפיל את השמחה שלך, תצטרך לחלק אותו ולהפיץ אותו". מה חוכמה כרוכה לפעול כך ביום ליום!
אתה צריך להתערב על אופטימיות. כמה טוב גרגוריו Marañón הביע את זה המוטו של "אקס ליבריס" שלו: "אם הצער לא מת, הוא נהרג".
מי שיודע להעריץ ולהרהר במסלולים שלו כל יום ימצא אלף סיבות להפתעה הנעימה: החזקת מתנת חייו שלו ושל אחרים, הכשרונות שהוא מנהל, החיבה שהוא מקבל ומעניק, המודעות שלו הטרנסצנדנטיות ואולי גם נימת האלוהות האישית שלו וכו '.
הודות ליושרה הפסיכוסומטית המיוחדת שלנו בין הגורמים המשלבים - ביו-פסיכו-סוציו-רוחני - תמיד יהיו נקודות תמיכה ליצור מחדש או לשחזר את האושר שלנו. מה יש ללמוד? באופן הגיוני אנחנו משהו גדול מאוד ובאותה עת מאוד נזקקים. לכן זה כל כך אופייני לאדם להתחיל מחדש, כדי לתקן וללמוד לחיות. זוהי הדרך להגיע.
אבן על הכביש לימדה כי הגורל שלי היה להתגלגל ולגלגל, אבל אריריונו אמר לי שהדבר הראשון להגיע הוא שחשוב להגיע.
הגעה! ולקבל שמח! יודע איך לראות, רוצה להסתכל. ותמיד אוהב! נסה את זה בטוח שאתה יכול. וכמה מאושרת תהיה!
